מייליתון מחלקת הדרכת הורים וילדים  6.5.18   

השנה במחלקה להדרכת הורים וילדים לצד העבודה בקבוצות הדרכה אנחנו לומדות בפורומים של הלמידה על תהליכי שינוי וכן התבוננות בתשומת לב פנימית וחיצונית למה שקורה לנו "בכאן ועכשיו" ( מיינדפולנס) .
מנסות לגעת בתיאוריות ובגישות לשינוי (פסיכולוגיה חיובית, תאוריות דינמיות, בודהיזם ועוד) מה הן מספרות על האדם ודרכו להשתנות , ואיך ניתן לעשות זאת? הנחת הבסיס היא שהאדם נמצא כל הזמן בתהליכי גדילה והתפתחות. מהרמה הפיזיולוגית ועד הרמה המנטלית רגשית. זה מה שמסמן לאדם שהוא חי!
הדבר הקבוע הוא השינוי!!!
אז איך עוזרים להורה להיות ולהתבונן בתהליך של שינוי והתפתחות של ילדו ושלו עצמו. איך נוגעים בכוחות שיעזרו לו להלך ממקום שנמצא בו למקום שרוצה להיות בו ?
איך מביאים מלוא נוכחות ל"כאן ועכשיו",? כשהראש לא מפסיק לחשוב על כל הדברים האחרים חוץ ממה שקורה עכשיו? למה זה חשוב? איך זה משפיע על הנוכחות שלנו בעבודה עם המשפחה?
בתוך הלמידה יש גם אותנו, נשות המקצוע, שמנסות ללמוד אותנו בשינויים, גם בהקשר של מחזורי החיים של האישה. השנה זכינו בהזדמנות לגעת גם במחקר כזה דרך מפגשים של מעגלי נשים שהנחו בצוות, במקצועיות רבה, נטע לי והילה שריר.
במייליתון הנוכחי נביא נגיעה של חווית הצלחה שמסמנת שינוי בתהליך של הדרכה בבית, מהחוויה של מעגל נשים ונגיעה מחוויית המיינדפולנס. ועוד שיתוף מויאטנם....
זאת הזדמנות להודות לכל אחת ואחת מנשות הצוות שעושות, במסירות ואהבה גדולה, עבודה מאתגרת מאוד שמזמנת כל הזמן הזדמנויות לשינוי, התפתחות, למידה, נתינה, קבלה והודיה.

הַשְּׁבִיל הַזֶּה מַתְחִיל כָּאן.../ נטע-לי זמיר

אֲנִי צועדת בשבילים כְּבָר כִּמְעַט 40 שָׁנִים.
שְׁבִילִים שנסללו עַל יְדֵי נָשִׁים משחר ההיסטוריה,
שְׁבִילִים שהובילו לקדמה, וכאלו שֶׁעוֹד שומרים עַל מסורת,
הַשְּׁבִיל שתמיד הָיָה שָׁם, הַשְּׁבִיל שהתהווה מִתּוֹך צעידתן
עֲקֵבוֹת שֶׁל נָשִׁים יּוֹצְרוֹת יַחַד אֶת הַדֶּרֶך ומשאירות חוֹתָם.
נָשִׁים הנושאות עַל כּפן אֶת עברן, אֶת תבונתן,
אֶת יַלְדֵיהֶן, אֶת תשוקתן.
צועדת כשלצדי שותפי לְמַסַּע, בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וַחֲבֵרִים,
פוגשת אֲנָשִׁים וְנָשִים, צועדת לְבַד לעיתים עִם אוֹרְחִים.
בשבילים צָרִים ורחבים, חֶלְקָם לְדֶרֶך לֹא נוֹדַעַת.
לֹא עוצרת מִלֶּכֶת,
צועדת לָדַעַת.
בשבילים מוכרים ובשבילים חֳדָשִׁים,
שיניתי נוֹף יַלְדוּתִי, לשבילים שֶׁל יָרוֹק,
צועדת לעיתים בשבילים שֶׁלּא רוֹאִים בָּם אֶת הַסּוֹף,
כאלו שמובילים הָלְאָה רָחוֹק.
נתקלת בשְׁבִילִים המובילים למחסום, וַאֲחֵרִים פותחים לִי דַּלְתוֹת מִסְתּוֹר,
עוֹדֶנִּי הוֹלֶכֶת ומגלה שְׁבִילִים,
רוֹאֶה באופק אֶת הָאָרֶץ המובטחת.
"בִּשְׁבִילֵי נָשִׁים"

השנה עשיתי צעד משמעותי בהתפתחות האישית שלי, ולצד העבודה במרכז יצאתי לעבודה עצמאית "בשבילי נשים" ובתוכה גם הנחיית מעגלי נשים. מתוך עבודה רבת שנים עם הורים וילדים, ובמיוחד אימהות, הגיעה אלי הקריאה להביא מודעות לנשים. מה זה בעצם להיות אישה? אילו מהויות נשיות חיות בי? אילו אמונות אני מחזיקה בנוגע לאיך אישה צריכה להיות? שאלות אלו ואחרות הובאו לתוך צוות הדרכת הורים, כאשר מיכל פתחה דלת, לי ולהילה שריר מהצוות (שגם היא עוסקת בהנחיית מעגלי נשים וחוקרת נשיות), ויחד העברנו שני מפגשים ברוח "מעגל נשים" לצוות הדרכת הורים, ועוד מעגל גדול באירוע יומולדת למרכז.
נשים נפגשו יחד משחר ההיסטוריה. דרך המפגשים הביאו והביעו את קולן, חגגו יחד אחווה נשית, חברות ללא תנאי. דרך שיתוף ועומק של מעגל צללו לעומקים, דרך החוויה שהקשיבו לי, הכילו אותי, נוצרה תחושה פנימית של ערך וקבלה עצמית, דרך שיתופים אחרים במעגל אני לומדת להכיר את עצמי טוב יותר, ללמוד לתמוך ולהיתמך.
מעגל נשים עבורי זהו טקס. קידוש המרחב בו אנו נפגשות, מאפשרות לעצמנו להיות מי שאנחנו באמת, מברכות, בוכות, צוחקות. דרך הקודש לומדות לקבל את החול.
"כאשר היום יום נופך להיות קדוש, החיים כולם מתברכים בכך. מטלות שגרתיות הופכות להיות טקסים. העשייה ואי העשייה הם הטאו של הנשים" (מתוך "הטאו של הנשים")
ולתוך העבודה במרכז, אני יוצקת השנה את רוח מעגל הנשים במפגשי האימהות בקורס "עיסוי תינוקות". אני פותחת בטקס הדלקת נר וברכה, מברכת על המרחב של מעגל האימהות, על המרחב בין אם לתינוקה, ובתוך תכנית המפגש נשזרים הסיפורים של האימהות, דרך עבודה עם קלפים, שירים ועוד.
מודה על הדרך ועל הצועדות בה...

מעגל נשים / הילה שריר

אני מנחה מעגלי נשים ונערות ב10 השנים האחרונות, אחרי שנחשפתי לקסם המעגל אחרי הצבא. דרך מעגלי הנשים, שמעתי הרבה על מה מעסיק נשים, ותהיתי למה, וכך התחלתי להתעניין בפמיניזם, במגדר ובמיניות. ככל שאני לומדת, אני מרגישה את הרצון להעביר את הידע לכמה שיותר נשים ונערות. השנה זכיתי בהזדמנות להביא את מתנת מעגל הנשים למרכז הפעוט, יחד עם נטעלי.
מעגל נשים עבורי הוא הכח של הביחד, הוא הדבר המיוחד הזה שקורה כשרק נשים יושבות יחד לדבר מעומק הלב על דברים שמענינים ומרגשים אותן, דלתות סגורות נפתחות, זרעים של רעיונות חדשים נטמנים, חוויות משותפות, ונוצרת התחושה המיוחדת ש-"מקשיבים לי, יש לי מקום, יש לי קהילה". החוויה הזו היא חוויה שרוב הנשים לא חוות אותה ביומיום, התחושה של 'להיות חלק', שיש לי סביבי קבוצת אחיות שתומכות בי בשבילי החיים. בהמשך, כשנוצרת קבוצה מגובשת, קבוצת האחיות הזו, זו הקבוצה שחוגגת איתנו, עצובה איתנו, ומאפשרת לנו להיות גם עם אחרות בזמנים השמחים והעצובים שלהן. אשה שיש לה את הקסם הזה בחייה, מרגישה עטופה ומוגנת, ויש לה כח להתמודד עם כל מה שהחיים מביאים לפתחה, ולהמשיך לגדול ולפרוח.
אני ונטע לי הנחינו 2 מעגלים לצוות שלנו, ועוד מעגל לצוות של כל מרכז הפעוט, ובנוסף הנחיתי מעגל לאמהות בגן בחיפה, כשהגננת ביקשה מעגל נשים שיעסוק בהורות, במקום הרצאה רגילה.
במעגל הראשון שהעברנו במרכז בחרנו לעסוק בנושא- מה זה להיות אשה? עם השאלה – מתי בפעם הראשונה הרגשת שאת בת? ולאחר מכן עבודה עם קלפים שמציגים צדדים שונים בנשיות - תפקידים ומהויות שונות, ואפשרות לבחור חלקים שאני אוהבת וחלקים שלא. המעגל השני היה בנושא המעבר בין החורף והאביב, ובו הזמנו להשיל משהו, איזו קליפה שבניתי סביבי בחורף, ולאחל לעצמי משהו שהייתי רוצה להפתח אליו באביב הזה. האווירה היתה נעימה, השיח מעמיק, והיה כיף גדול לחוות את המעגל יחד עם השותפות לעבודה.
המעגל לאמהות, עסק בשיח בין האמא והאשה בתוכי. היה מרגש מאוד לשמוע שעצם המחשבה על ההפרדה בין החלקים האלה, נתנה להן לגיטימציה לבדוק- איזה אמא אני ? איזה אמא אני רוצה להיות? איזה חלקים של האשה שאני אני מביאה לידי ביטוי ואיזה נשכחו מאחור? דיברנו על החשיבות של לתת לעצמינו זמן התנתקות – זמן שהוא רק לעצמינו – אם אנחנו בוחרות לבלות אותו עם עצמינו בלבד או עם חברות, זמן שבו נוכל להתחדש, להתמלא, לשחרר חלקים שאין להם מקום ביומיום האמהי-משפחתי הלוחץ, כדי שנוכל לחזור ולמלא את התפקידים האלו מתוך מקום שלם יותר. בהקשר הזה הזכרתי את המחזוריות בגוף שלנו, שמסמלת לנו באופן טבעי, מתי להתכנס ולפרוש (זמן הוסת) ומתי זמן לצאת ולחגוג (זמן הביוץ). ההקשבה לגוף מזכירה לנו את הצרכים שלנו, אנחנו רק צריכות להסכים להתמסר.
בעבודה שלנו אנחנו נפגשות יום יום עם נשים, אמהות, שלרוב אין להן את האפשרות לשאול– "מה זה עבורי להיות אישה? ואיזה חלקים לא הייתי רוצה יותר?..." כי יש תפקידים שהן "חייבות" למלא. כאשר אנחנו בתוך מדריכות ומטפלות עוברות תהליך עם עצמינו, שבו
אנחנו לומדות להיות נשים מרחב פנימי גדול יותר, ששואלות שאלות על התפקידים שלנו, שמחזקות את הביטחון העצמי שלנו ומאפשרות לכל מיני חלקים שלנו לבוא לידי ביטוי, שיודעות לקחת מנוחה כשאנחנו צריכות, שקשובות לגוף ולמחזוריות שלנו, ששואבות כח מהחברות שסביבנו – אנחנו יכולות להחזיק את האפשרות הזו גם עבור נשים אחרות.
בברכת אביב מלא יצירה והתפתחות,
הילה
מוזמנות להכנס לדף שלי בפייסבוק – הילה שריר – נשים ונערות במעגלי החיים

מעגל נשים צוותי - נקודת מבט אישית.../ יעל סמיט מזור

מעגלי נשים בתוך צוות שעובד יחד...
מצד אחד נוח, נעים, בטוח, מסקרן, ומצד שני מביך, מלחיץ, מחוץ לתחום המוכר.
אבל מה זה בעצם מעגל נשים? השנה גיליתי שמעגל נשים יכול להיות כל מיני דברים, הנושאים מגוונים ועשירים, האפשרויות אין סופיות...
אחת השאלות שנשאלה הייתה- מתי גילית/ הבחנת בכך שאת בת/ ילדה?
הפתיע אותי ששאלה שנראית כה פשוטה, עוררה אצלי חיפוש פנימי ועמוק למושג- להיות בת...
מעבר לחוויה הראשונית הזכורה לי, הציפה אותי מודעות לרצף חוויות (מאז ועד היום), שלכל אחת תפקיד בהיכרות ובניית הזהות שלי כאישה.
ומה זה להיות אישה? כי הרי זה לא רק "לא להיות גבר"...
כמה יופי יש במגוון התשובות והמשמעויות האפשריות ל"להיות אישה", וכמה נפלא שבכל שלב בחיים את אישה באופן "קצת אחר".
ביום יום שלנו אנו מוקפות בעיקר בנשים, וגם המודרכות שלנו הן לרוב נשים. כל אחת מהן היא אישה "אחרת", עם זהות נשית ייחודית, עם תפקידים אחרים שבחרה או נבחרה לקחת על עצמה, ועימן הציפיות מעצמה, מהזוגיות שלה, מההורות...
כל אמא, לפני שהפכה לאמא, הייתה ועדיין אישה... ההכרות עם הנשים הללו כמכלול של כל המאפיינים יחד, מזמנת יצירת קשר מעמיק ובסיס לתהליך משמעותי.
אני מודה לנטע לי והילה על ההזדמנות לחוות יחד כצוות, וכל אחת לחוד, להתבונן ולהסתקרן. תודה על הבאת הצדדים והכישורים הנוספים שלכן לתוך הצוות, ועל הנחייה מקצועית ונעימה :)

רגע קטן של התרגשות /מיכל וקנין

רציתי לשתף ברגע קטן, בתוך הדרכה ביתית, הנמשכת כבר יותר משנה וחצי. שני הורים וילד, כיום בן שלוש. כשהגעתי אליהם לפני כשנה וחצי, פגשתי הורים חסרי אונים בהתמודדות היומיומית עם פעוט. כחלק מההדרכה הביתית חוויתי והתעצבתי מחוסר היכולת של שלושתם לשחק. נראה היה שלא ידעו איך לשחק, במה לשחק, בשום משחק. אני משתפת בכל זה, כדי שתתפלאו כמוני מרגע מיוחד שהתרחש באחת ההדרכות האחרונות, כאשר הילד ראה בלון בתמונת הפאזל שהרכיב, ביקש בלון מאמו. כאשר אמא אמרה לו שאין בלון, הוא נעצב והתעקש, ביקש שוב. האמא, ביכולת מישחקיות מופלאה, אמרה לו : "אתן לך בלון בכאילו", היא עשתה כאילו היא לוקחת את הבלון מהתמונה, נותנת אותו לבנה והוסיפה "ואו, איזה בלון יפה יש לך", הילד המשיך את המשחק הדמיוני שהתחילה והיה פשוט מאושר.
עכשיו רק תדמיינו איך אני התמוגגתי- מהשינוי שחל בהם, מתחושת ההצלחה ומסוגלות שאני חשתי בעצמי וההתפעלות שלי משניהם.
בעבודה הסזיפית לעיתים עם המשפחות, קשה להחזיק כל הזמן את התהליך, את התחושה שהדרך לשינוי, לגדילה ולהתפתחות, ארוכה, מפותלת. רגעים שכאלה, נותנים לי כוח בדרך הזו. אני כל כך מודה שאני עדה להם, כי אני מניחה, מקווה, שישנם עוד רגעים בהם הזרעים שנזרעו בהדרכה, נובטים, גם כשאני לא בסביבה.
מאחלת לכולנו הרבה רגעים כאלה במפגש עם המשפחות

תהליך משמעותי בהדרכת הורים/ עליזה

ברצוני לשתף בתהליך מוצלח עם משפחה שאותה אני מלווה מהקהילה האתיופית. ליוויתי את המשפחה במשך 3 שנים בהדרכה ביתית, והליווי נמשך עד היום במידת הצורך.
בתחילת הדרך ההורים הביעו התנגדויות לחשיפה ולקבלת עזרה. עם הזמן ההורים הסכימו לקבל עזרה, ונוכחתי לגלות את הקשיים והמורכבות המשפחתית הרבה.
במהלך ההדרכה נראה עיכוב התפתחותי אצל הילדה הצעירה, ובתהליך ארוך שדרש רגישות ועקביות רבה, ליוויתי את המשפחה לפנייה לבדיקה התפתחותית, לטיפול פיזיותרפיה וגורמים טיפוליים נוספים.
בשבוע שעבר, ליוויתי את המשפחה למפגש ראשון של ריפוי בעיסוק, וזאת על מנת לתווך בין ההורים למטפלת, ובעיקר לסייע למשפחה ביצירת הקשר הראשוני עימה.
המשפחה עוד נמצאת בתהליך סביב הבנת הצורך של הילדה, ועדיין עולות התנגדויות. יחד עם זאת, מבחינתי העובדה שההורים מסכימים לקבל עזרה עבור הילדה, ללא חשש, היא הצלחה גדולה.

לומדת להאט / ליאת הובל עבאס

בשבוע שעבר פגשתי חברה בבית קפה. הגענו בשעה מוקדמת, המלצרית ניגשה, הזמנו קפה ושאלנו: " איזה מאפים מלוחים כבר יש? המלצרית השיבה: "יש מאפה קשקבל עם ארטישוק גבינת ריקוטה ובצל מקורמל". חברתי הפנתה את ראשה למלצרית וביקשה בשנית: "אפשר את כל זה יותר לאט?" המלצרית חייכה ובחביבות נעימה חזרה על אותו הדבר: יש מאפה קשקבל, עם ארטישוק, גבינת ריקוטה ובצל מקורמל. רק אז הבנתי שלא מדובר במאפה אחד אלא 4 סוגים שונים. נדהמתי וקינאתי בה על האפשרות הזו, להיות בתשומת לב לזה ולבקש את ההאטה הזו. ההבנה שמשהו בקצב המהיר של המלצרית לא מאפשר לה לקלוט את הכל ולא מותאם לה. עבורי האופציה הזו לא היתה קיימת באותו רגע. כל השיח הזה עם המלצרית היה תוך כדי משחק עם מאור ושמעתי את המילים והפירוט אבל זה נשמע כמו מאפה אחד עמוס וכבד לבוקר והתחשק לי משהו פשוט וייתכן שאם ההאטה הזו לא היתה מגיעה הייתי מוותרת או מזמינה משהו אחר שפחות רציתי. לכאורה לא עניין גדול , עוד רגע מתוך אלפים ביום יום ורק הייתי מפספת מאפה מלוח ... אבל זה היה משמעותי והתחבר להבנה עמוקה יותר אודות ההאטה עבורי.
בתהליך ההתמודדות עם הקשיים והאתגריים בשנים האחרונות שלי למדתי שההאטה מאפשרת לי להביא תשומת לב לחוויה שקוראית לי, ההאטה מאפשרת לי להיות נוכחת באופן מלא יותר לחוויה. להיות בעירות( להיות במיינדפולנס) . זה מאפשר לי לקלוט ולהיות בקשר עם עושר של דברים תחושות, רגשות, ומחשבות. ההאטה מאפשרת לי תשומת לב ואפשרות לבוא לסיטואציות מסויימות סקרנית ולא רק שיפוטית ומשכך מאפשרת לי יותר בחירה ולווא דווקא פעולה מתוך האוטומטים שלי.
ההאטה היתה תנועה חשובה בריפוי שלי ובהתמודדות שלי עם המשברים והאתגרים שליוו אותי בשנה האחרונה. זוהי תנועה לא פשוטה עבורי בכלל ואני לומדת ומתכוננת ומתאמצת אליה מאד. כך למשל ברגעי הפרידה מאבא שלי בכל פעם שהכאב והפחד מעזיבתו הציפו אותי והחרדה השתלטה עליי הזכרתי לעצמי לעצור, להאט את הסחרחרה שהתחוללה בתוכי. לעצור את המיינד ששוטט רק במחשבות של פחד וכאב ועצב. הזכרתי לעצמי לנשום להתחבר לגוף ולנשימה ולהיות בתשומת לב למה שקורה. כך יכולתי לצד הכאב והעצב לא רק לבכות ללא הפסק אלא גם לחבק אותו, לדבר איתו, לשיר לו שיר שאהב, להרגיש את האהבה שלי אליו ואת שלו אליי, להבין את המרחק הפיזי בינו לביני שהנפש שלו והגוף שלו היו זקוקים בכל רגע וללוות אותו יד ביד במעבר. יכולתי מתוך ההאטה המכוונת גם להרגיש את ההקלה והשלווה שבאו עליו ועליי ברגע עצמו. וחודשיים אחר כך בקצה אחר, במעבר דומה אבל בכיוון הפוך, מהחושך לאור- לחיים, הגיעה הלידה של מאור. ושוב באופן מודע מכוון ועם הרבה הכנה הגעתי מאיטה בתוכי נושמת בתשומת לב. וגם הלידה נחוותה כעוצמתית ועשירה בתחושות. גם כאב ופחד היו שם אבל הם לא השתלטו על הכל כמו שחששתי. ההאטה, הנשימה ותשומת הלב אפשרו לי להיות ערה גם להתרגשות שגאתה בי לקראת המפגש עם הילד שלי. יכולתי להרגיש את העוצמה שביצירת חיים חדשים ואת הכוחות האדירים של הגוף.
האפשרות להאט , להיות בקשר ומחוברת עם הגוף ובערות עם מה שקורה לי , ללא ספק אפשרו לי להתגבר על הפחדים שלי, להפחית סטרס ולהתמודד טוב יותר עם האבל , שמירת ההריון והלידה.
ועכשיו כשההבנה והידיעה על כוחם של תנועת ההאטה ומיינדפולנס בתהליכי ריפוי, נחווה כל כך עוצמתי עבורי בגוף ובנפש בחוויות חד פעמיות כמעט, של חיים ומוות של היקרים לי מכל, השלב הבא והאתגר הגדול הוא להביא את זה יותר ויותר ליום יום, לחיים, לרגעים הקטנים וגם לעבודתי המקצועית במרכז. כך, במאמץ וכוונה אני מגיעה לקבוצת הדרכה , לפורומים השונים בישיבת צוות ולפעמים גם סתם בהליכה במסדרון. בכל פעם שאני זוכרת וזה מתאפשר זה מפתיע ומרגש. הפעם האחרונה שזה קרה היה במעגל הנשים שהנחו נטע לי והילה שריר . כמה דקות בשדה שמאחורי המרכז כשאנו עוצרות מאיטות ונוכחות ברגע, הופך השטח שבצד המרכז ממקום סתמי ומלוכלך גם למקום מנוחה שאפשר להרגיש בו את הטבע ועוצמתו. אלה רגעים בהם אני מרגישה נשימה מלאה התרחבות הלב והכרת תודה.

 
שיתוף/ חן

ניתבקשנו במיליתון השנה, לחבר את שאר חברותינו למרכז, קצת אל העבודה שלנו, או לפחות אל רגעים ממנה. חשבתי לא מעט על מה לכתוב, ולבסוף הרגשתי שאני רוצה לשתף על החלק הסמוי שבעבודה שלנו. החלק שבעבורי הוא כל כך גדול ומשמעותי. החלק שמבקש שנלמד. למידה על עצמינו: הכירות עמוקה, סקרנית ושואלת, שמבקשת לחשוף עוד נדבך, עוד פיתול בנפש, עוד קימור ושקע. הלמידה היא כמובן רווח בעבורינו, אך חשובה מאוד אל מול המשפחות עימן אנו עובדות ומבקשות להיות איתן ועבורן בתהליך שכזה. כשהמטרה היא להתקדם, להצליח קצת יותר איפה שבעבר היה בלתי אפשרי, סגור ולעיתים כואב.
למדתי (ועדין לומדת) המון השנה, את עצמי וגם את הצוות שעובד איתי. בזכות נטע לי והילה נחשפנו אל מעגלי הנשים. לתחושתי הבאנו אל המעגל הנשי, הקטן שלנו, אינטימיות, הכירות שונה, עם הקשבה מקרבת. כזאת החושפת אותנו אחת אל השניה כנשים, כבנות אדם, קצת לפני שאנו בוחרות לנו את התפקידים המיצגים אותנו: כאמא, כבת, כבת- זוג, כמדריכת הורים וכו' כו'.
במקביל נחשפנו לעבודת המיינדפולנס ולרגיעה שהיא מזמנת. להקשבה הבסיסית לנו, לגוף, לצורך ולרגע של דממה, שניה לפני שממשיכים בעבודה. כי גם שם הגילוי הוא אינסופי.
מצאתי שיר קטן, שכל כך תימצת עבורי, את חווית הלמידה שבה אנו עוסקות השנה.

רק תקשיבי / יעל קלו מור

תקשיבי לו לגוף
הוא יודע לפניך
מונה פעימותיך
מכיר את שריר נפשך
תקשיבי, הוא רגיש לך
לקצב צעדייך
לחומך, לנשימותיך
הוא יודע קצה כוחך
תהיי שם בשבילך,
בכאבו, בסימניו
אל תניחי קולותיך
למחות את קולותיו
הוא מצפן חשוף לרוח
דק כחוט השערה
הוא שומע את השקט
שלפני הסערה
תקשיבי לו לגוף,
יש לו דרך משלו
הוא שומר הסף שלך
ואת, תקשיבי לו

המשך למידה ועשייה נעימים לכולנו,
חן.

תודה להוצאת אוריון על תרומת ספרי הילדים למרכז ותודה ענקית לחנה פרחי בהבאת הספרים למרכז.
ניתן להשאילם בספריית המרכז :)

*אדון אדמון
*החבר החדש של ניצן
*חתופיל
*געגועים לאמא
*לאן נעלם המסרק הורוד של זוהר* 2 עותקים
*אין כמוני-צוות הדרכת הורים ביקש אותו בזמנו
*גאון קטן שלי
*גשר הקשר
*משפחת שבעת הימים
*הנסיכה וסוד הבאר-נראה לי ספר לקצת יותר גדולים
*עלבון לא בא בחשבון
*המלך בא לגן
*החול, סבתא ואני - 3 עותקים
*בישלוליאדה עם אלדן השף